אפלטון (427‑348 לפנה"ס) ואריסטו (384‑322 לפנה"ס), שניהם יוונים, נחשבים לעיתים קרובות לשני הפילוסופים הגדולים בכל הזמנים. היצירות שלהם עדיין נלמדות היום בהתעניינות רבה, מפני שהן עיצבו מגוון רחב של תחומי פילוסופיה במשך מאות שנים.
על האמת:
לפי אפלטון, העולם דומה למערה, שבה בני האדם תופסים לא את הצורה האמיתית של המציאות, אלא רק את הצללים של החפצים המוקרנים על קיר המערה. לכן אי‑אפשר להסתמך על החושים שלנו כדי להבין את האמת של הדברים על ידי התבוננות בעולם הטבע. כמו העקרונות הבסיסיים שבבסיס הוכחות מתמטיות, הצורות האמיתיות של הדברים הטבעיים קיימות במחשבה שלנו. לכן את הצורה האמיתית של המציאות צריך להגות ולחשוב, ולא רק לצפות בה, ורק הפילוסוף מצליח להבין את האמת של הדברים.
שלא כמו אפלטון, אריסטו האמין שהחושים נחוצים כדי לקבוע כמו שצריך מהי המציאות של העולם הטבעי. התבוננות שיטתית וניתוח של העולם הטבעי, יחד עם חשיבה לוגית, הם הדרך אל האמת. שיטה כזאת של התבוננות היא מה שהיום היינו קוראים לו "מדע".
